w w w . h a a r e t z . c o . i l
13/06/2006

תראו איך מנהלים את תקציב החינוך שלכם (1)


בכירי בנק ישראל והרופאים מתנוססים בראש רשימת שיאני השכר במגזר הציבורי. קשה לומר שזה מפתיע. כבר שנים ששתי המערכות הללו, המשובצות בבכירי האקדמאים מעולם הרפואה והכלכלה, חשודות כמי שרתמו את התקציבים הציבוריים הניתנים להן כדי לקדם את האינטרסים הפרטיים של עובדיהן הבכירים. תקציב הבריאות הפך בידי הרופאים כלי לצ'פר את עצמם. ליתר דיוק, את הבכירים שבהם.

לא תמצאו מורים בין שיאני השכר במגזר הציבורי. בכלל, לא תמצאו איש ממערכת החינוך בישראל בראש רשימת מקבלי השכר הגבוה. אבל הממצא הזה אינו צריך להטעות - מערכת החינוך בישראל רתומה, לא פחות ממערכת הבריאות או בנק ישראל, לקידום האינטרסים של מקורביה. רק שלהבדיל מבנק ישראל והרופאים, אין מדובר באינטרס של אי אלו בכירים, המקבלים שכר של 100 אלף שקל בחודש. מדובר באינטרסים של מערכות פוליטיות שלמות, המקבלות תקציבים של מאות מיליוני שקלים - כנראה גם מיליארדים.

"מ-1999 אני חוקר וכותב על צירוף מדאיג של עובדות: הידרדרות מתמדת זה כמה עשורים של מערכת החינוך בישראל אל תחתית העולם המערבי, כפי שהדבר מתבטא במבחנים בינלאומיים בתחומי הליבה, ותפיחת תקציבי החינוך לרמות גבוהות מהממוצע המערבי", כותב ד"ר דני בן דוד, החוקר כבר שנים את תקציבי החינוך בישראל. במחקריו מנסה בן דוד ליישב את הסתירה בין ההידרדרות של ישראל למקום ה-40 לערך ברמת הישגה החינוכיים - בשנות ה-60, אגב, היינו ראשונים בעולם - בשעה שההוצאה לתלמיד גבוהה בישראל ביחס לעולם, ושכר המורים נמוך יחסית לעולם. "איך זה ייתכן? לאן הולך הכסף?", הוא שואל.

הנה תשובה אפשרית: הכסף נמצא שם - תקציב החינוך בישראל מגיע ל-23 מיליארד שקל - הוא רק זורם לכל המקומות הלא נכונים. למשל, הוא זורם לישיבות חרדיות דוגמת ישיבת פונוביץ'. זוהי ישיבה חרדית גדולה, שבה לומדים יחדיו מאות אברכים - מבני נוער ועד מבוגרים - מבוקר ועד ליל לימודי קודש. את הלימודים הם מנהלים באולמות ענק, בפיקוחו של מלמד יחיד.

כל הנתונים הללו אינם משנים את העובדה שפונוביץ', לצרכיו של משרד החינוך, כמוה ככל בית ספר תיכון. התקציב שפונוביץ' מקבלת מהמשרד זהה לתקציב שמקבל, למשל, בית הספר התיכון הגימנסיה הרצליה בתל אביב. זאת אף על פי שבגימנסיה לומדים תוכנית לימודים מלאה לקראת עמידה בבחינות הבגרות, בכיתות של 40 ילד ותחת פיקוחם של עשרות מורים מקצועיים שונים.

"למיטב הבנתנו, גופים אשר מלמדים לימודי קודש בלבד אינם יכולים להיות מוגדרים בתי ספר על יסודיים, והאישור שניתן להם לפיו מתבצעת במוסד כל התוכנית הפדגוגית הוא אישור שבלשון המעטה ניתן להגדירו כרחוק מלשקף את המציאות", כתב ב-2002 חשב משרד החינוך למנכ"לית המשרד דאז, רונית תירוש. "לא ניתן להשלים עם המצב הקיים כאשר כל המערכת עוצמת עין", המשיך החשב, ותהה כיצד ייתכן כי בתי ספר שאינם מקיימים את תוכנית הלימודים המקובלת ואינם משלמים שכר לצוות מורים מקצועי מתוקצבים כבתי ספר מן המניין. הוא העריך במכתב כי מדובר במאות מוסדות. בעתירה לבג"ץ שהוגשה מאוחר יותר הוערך כי בתי הספר/ישיבות מעין אלה מקבלים תקציבים של 300 מיליון שקל בשנה לפחות.

תנוח דעתכם: בארבע השנים שחלפו מאז אותו מכתב דבר לא השתנה. פונוביץ' ודומותיה ממשיכות ללמד לימודי קודש בלבד, ובכך הן מגדלות את הדור הבא של חרדים חסרי השכלה שנידונו לחיי עוני וקצבאות - מהסיבה הפשוטה שאיש לא דרש מהן אחרת. מדינת ישראל אמנם מתיימרת להיות מדינה מערבית מתקדמת, אבל אין לכך כל ביטוי באסטרטגיה החינוכית שלה. ליתר דיוק, למדינת ישראל אין כל אסטרטגיה חינוכית. רק ב-2003 קבע משרד החינוך בראשונה מה צריכה להיות תוכנית הלימודים בבתי הספר היסודיים - תוכנית הליבה. רק לפני חודש בישר המשרד כי התוכנית הזו, שלוש שנים אחרי שנכתבה ותחת אולטימטום חד משמעי של בג"ץ, החלה להיאכף בבתי הספר החרדיים והערביים. זו הכרזה, אגב, שיש רבים שמטילים ספק במהימנותה.

אבל כל זה אינו נוגע לפונוביץ'. אצל פונוביץ', 57 אחרי הקמתה של המדינה, אין עדיין כל תוכנית לימודים מחייבת. משרד החינוך לא טרח להגדיר את תוכנית הליבה לבתי הספר העל-יסודיים, ובהתאם פונוביץ' יכולה ללמד כל מה שתחפוץ בו - וזאת במימון מלא של משלם המסים הישראלי.

כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
סגור חלון