| w w w . h a a r e t z . c o . i l |
|
| |||||||||
|
12/06/2006
לא הכל כסף - האומנם?מאת נמרוד נוי דן בן-דוד בוחן במאמרו "חורים בהשכלה" ("הארץ", 29 במאי 2006) את נושא ההוצאה הציבורית לחינוך בישראל כאחוז מהתוצר ואת שכר המורים בהשוואה למדינות ה-30) OECD המדינות המפותחות). מן המחקר עולה כי על אף שאין מחסור בכסף במערכת החינוך המקומית, שכר המורים בישראל נמוך מאוד יחסית למדינות המפותחות. מעובדות אלה גוזר המחבר כי בעיית המערכת אינה מחסור בכסף, אלא השימוש בו, ולפיכך הוא ממליץ לשרת החינוך החדשה, יולי תמיר, לא להתמקד בדרישה להגדיל את תקציב משרדה, אלא בזיהוי הבעיות האמיתיות המחלישות את מערכת החינוך. הנתונים המופיעים במאמרו של בן-דוד מחזקים את ידיהם של אלה שסבורים זה שנים כי במערכות הציבוריות בישראל, מרכיב הכסף אינו המכשול שמונע את ההתנהלות הראויה. במקרים רבים ניתן לקדם עניינים שונים רק באמצעות הקדשת תשומת לב ותוך שימוש בשכל הישר. ברוב המקרים ניתן להסתייע בכלי תכנון וניהול מתקדמים, כדי להגיע לתוצאות נפלאות במסגרת תקציבים מוגבלים. הצעד הקל ביותר עבור פוליטיקאים הוא לדרוש הגדלת תקציב. למי בכלל יש כוח לחולל מפנה אמיתי במערכות חיינו, אם זה מחייב מהפכים, שינויים מבניים וטיפול יסודי בתפישות הארגוניות והערכיות המקובלות. ניתן לכרוך הימנעות זו מצעדים בעלי השלכות מרחיקות לכת בחולשת המערכת הפוליטית בישראל, המתאפיינת בהטיית יתר ערכית ואידיאולוגית. אחרי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, ועם היעלמותם של האבות המייסדים, חלה בחברה הישראלית טרנספורמציה תרבותית, שבה הפכנו מחברה המתמודדת עם המציאות על דרך היצירה, כפי שעשו החלוצים מקימי הארץ, לחברה הנתלית באידיאולוגיות - מימין, משמאל ומשמים. על מרחב השיח הציבורי והפוליטי של חיינו השתלטה תרבות שמאמינה שדי לנופף בדגלים ובסיסמאות ולהיות מלאים בכוונות טובות, כדי להתמודד עם האתגרים של חיינו. השמאל, למשל - המאמין במעורבות המדינה בתחומים שונים - מתאפיין בין השאר בחיפוש אחר גורם-על שאותו ניתן להאשים בכל הצרות: המדינה, הקולניאליזם האמריקאי, הניאו-ליברליזם ובאחרונה גם הגלובליזציה. במהלך הבחירות האחרונות, עמיר פרץ הרבה להתגאות בכך שהוא אידיאולוג. כמה קל להציג תמונת עולם פשטנית של רעים וטובים, מנצלים ומנוצלים. בבקשה מכם, יגידו האידיאולוגים, אל תקלקלו לנו את החלום. אל תסבכו אותנו במורכבויות. מבחינתנו המדינה אשמה בכל, כמייצגת של החזקים וכמבצעת המדיניות הניאו-ליברלית. בשל כך, אין תקציבים מספיקים לחינוך, לבריאות, לחלשים וכדומה. אותם אידיאולוגים גם יאמרו כי הטענה לפיה לחוסר היציבות של המערכת הפוליטית בישראל השפעה מכרעת על הרעת תנאי חייהם של השכבות החלשות במדינה, אינה אלא סיפורי מעשיות. יש מקום לנהל מאבקים ציבוריים בעניינים שונים העומדים על הפרק, ביניהם גם סיוע לקבוצות החלשות בחברה, לא רק מההיבט המוסרי אלא בעיקר כדי להבטיח את חוסנה העתידי של המדינה. אך יותר מכל יש להבין שלאחר מות האידיאולוגיות הגדולות של המאה ה-20, הפרחת סיסמאות בלי גיבוי של תהליכי הידיינות ענייניים ומקצועיים - תניב ברוב המקרים תוצאות שליליות. הכותב עוסק בפיתוח עסקי וכן בייעוץ ארגוני ואסטרטגי | |||||||||
| כל הזכויות שמורות ,"הארץ" © | |||||||||
|
| |||||||||
| סגור חלון | |||||||||