| w w w . h a a r e t z . c o . i l |
|
| |||||||||
|
08/06/2006
לא כרכור ולא סינגפורהמחקר מעמיד בספק את הטענה שהישגי התלמידים בישראל מידרדריםמאת אברהם יוגב, עדית ליבנה ויריב פניגר מאמרו של דן בן דוד "חורים בהשכלה" ("הארץ" 29.5.06) הוא האחרון בסדרת מאמרים שבהם הוא טוען שמערכת החינוך הישראלית נמצאת בהידרדרות מתמדת בעשורים האחרונים, והגיעה אל תחתית ההישגים בעולם המערבי. בן דוד מבסס טענה זו על ממצאי מבחנים בינלאומיים השוואתיים כגון TIMSS ו-PISA, שבהם דורגו תלמידי ישראל במקום נמוך יחסית. טענה זו ראויה לבדיקה מעמיקה. ראשית, כדאי להתייחס לטענה שבעבר היו הישגי התלמידים הישראלים טובים יותר. לדברי חוקר ותיק בתחום הוראת המתמטיקה, שלימד בשנות ה-60 בכיתה שהשתתפה במחקר השוואתי, תהליך הדגימה במבחן הבינלאומי הראשון (1965) עדיין לא היה מבוסס, ובישראל "נדגמו" בעיקר כיתות של תלמידים המצטיינים במתמטיקה. הליך זה יכול להסביר את הצטיינותה היתרה של ישראל במדרג הבינלאומי אז. כמו כן, בשנות ה-60 שיעור ניכר מהאוכלוסייה הערבית ושיעור לא מבוטל מהאוכלוסייה היהודית כלל לא הגיעו לחינוך העל-יסודי, ואילו במחקרים מאוחרים יותר הם נכנסו למסגרת הדגימה. במחקר שערכנו, שהוצג לאחרונה בכנס בינלאומי בהולנד, בדקנו עד כמה באמת נמוכים הישגי התלמידים הישראלים כפי שהם באים לידי ביטוי במבחן PISA שנערך ב-2002 (בקרב מדגם מייצג של תלמידים בני 15). מהמחקר עולים שני ממצאים המעמידים בספק את הטענה. מצאנו שניתן לנבא במידה רבה של הצלחה (יותר מ-80%) את הישגי התלמידים במדינות השונות על סמך שני משתנים בלבד, התוצר לנפש במדינה ושיעור הילדים בגילאי בית הספר. כלומר, הישגי התלמידים בישראל, כמו במדינות אחרות, מושפעים במידה רבה ממצבה הדמוגרפי והכלכלי של המדינה שבה הם חיים. הממצא החשוב השני היה האחוז הגבוה במידה חריגה של תשובות חסרות אצל התלמידים הישראלים ביחס לתלמידים ממדינות אחרות. נתון זה מצביע לדעתנו על מוטיווציה נמוכה של התלמידים הישראלים להשתתף במבחן ועל רמה לא מספקת של פיקוח מצד הגוף שהיה אחראי על איסוף הנתונים. אם מוציאים מהניתוח את אותם תלמידים שאחוז התשובות החסרות אצלם הוא חריג מעבר לכל סטנדרד בינלאומי, הציון הממוצע של תלמידי ישראל עולה והוא אף גבוה יותר מציוניהם של תלמידים במדינות מערביות רבות, אם מביאים בחשבון את משתני המאקרו של המדינה. יש להתייחס, אם כן, בזהירות לטענות בדבר הידרדרותה המסוכנת של מערכת החינוך בארץ כבסיס וכצידוק לביצוע רפורמות חינוכיות. מעבר לכך, יותר משאנו מודאגים מהפער בציונים בין תלמידי ישראל לתלמידים במדינות אחרות, אנו מודאגים מפערים חינוכיים בתוך המדינה, החוזרים ועולים גם במבחן ה-PISA, למשל הפער בין הישגי תלמידים יהודים וערבים. ייתכן שתיקון האפליה כלפי מערכת החינוך הערבית תתרום למצבה ההשכלתי של המדינה יותר מרפורמות המתבססות על תיאוריות מתחום הניהול העסקי, כגון ועדת דברת, או הצעתו האחרונה של דן בן-דוד לצמצם את מספר המורים בארץ. אברהם יוגב הוא פרופסור לסוציולוגיה של החינוך באוניברסיטת תל אביב; עדית ליבנה ויריב פניגר הם תלמידי מחקר בבית הספר לחינוך ובחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, בהתאמה | |||||||||
| כל הזכויות שמורות ,"הארץ" © | |||||||||
|
| |||||||||
| סגור חלון | |||||||||