w w w . h a a r e t z . c o . i l
07/06/2006

ההידרדרות החלה אחרי הקיצוץ

מאת עמי וולנסקי

בשנת 2000 הזמינה ממשלת ברק מכמה כלכלנים ישראלים בולטים מסמך, שעם הגשתו נשא את השם "עדיפויות לאומיות בתחום הכלכלי-חברתי". ניתוח הנתונים הנוגעים לחינוך הוביל את המומחים למסקנה, כי מההשוואה בין נתוני תפוקה (הישגים) לבין ההשקעה התקציבית - עולה שבמערכת החינוך מצויים "3.5 מיליארד שקל עודפים". משרד האוצר עט על מסקנה זו כמוצא שלל רב, השתמש בנימוקים שהעלו המומחים וגרם לקיצוץ מצטבר בסדר גודל זהה לזה שעליו הצביע הדו"ח. מבחינת מערכת החינוך, היתה זו תחילתה של הגלישה במדרון החלקלק.

תוכן המסמך הועבר לראשונה לעיון משרד החינוך רק לאחר הדיון בממשלה, והוא התקבל שם בתדהמה. התברר כי בסיסי הנתונים היו שונים באופן מהותי מהנתונים הרשמיים של מדינת ישראל. כך, לדוגמה, בעוד שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה את הנתונים שלפיהם ההוצאה לחינוך בישראל עומדת על 4,923 שקל לתלמיד והיא נמוכה בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD - 5,212 שקל - בדו"ח שהוגש לממשלה נקבע, כי ההוצאה בישראל גבוהה בהשוואה למדינות אחרות ב-20%, אם משקללים את ההישגים במתמטיקה ובמדעים בלבד. היה זה שימוש סלקטיווי ובלתי ראוי בנתונים, שהתעלם ממדדים מקובלים נוספים כגון היקף קליטת העלייה בישראל בהשוואה למדינות אחרות, והעומס הכלכלי על מערכת החינוך בגין קליטה זו; שיעור המסיימים את כיתות י"ב; שיעור הזכאים לתעודת בגרות בגיל 18, או שיעור המתחילים את השנה הראשונה במוסדות להשכלה גבוהה - כל אלה לא נחשבו על ידי מחברי הדו"ח כתפוקות ראויות לניתוח במסגרת בחינת עלויות המערכת.

בעקבות מסמך שהוכן במשרד החינוך זומן דיון מחודש במשרד ראש הממשלה. בדיון נטלו חלק שניים מהכלכלנים שכתבו את המסמך שהוגש לממשלה, וכן אנשי התכנון של משרד החינוך יחד עם מנכ"לית המשרד דאז, שלומית עמיחי. הדיון המשותף אכן חשף פערים עמוקים בין בסיס הנתונים של המדינה לבין אלה שבהם השתמשו החוקרים. במהלך הדיון התוודה, בהגינות רבה, אחד מבכירי כלכלני ישראל ואמר כי "נתוני משרד החינוך לא עמדו לנגד עיניהם כאשר המסמך הוכן". בעקבות זאת הוחלט - בעצת יוסי קוצ'יק, מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז - על הכנת מסמך חלופי שיגבש צוות משותף של כלכלנים ונציגי משרד החינוך.

בסופו של דבר - בשל התפטרותו של יוסי שריד והתפרקותה של ממשלת ברק זמן קצר לאחר מכן - לא יצא רעיון הכנת המסמך החדש אל הפועל, למרות הצורך הדחוף שהיה למשרד החינוך בו. כך נותר בתוקפו המסמך שהוגש לממשלת ברק, מסמך שהפך לתנא דמסייע בגיבוש אידיאולוגיה של קיצוצי תקציב על גבה ההולך ושח של מערכת החינוך.

ואכן, בהדרגה ובהתמדה, קוצצו, בחמש השנים הראשונות שלאחר הגשת המסמך, 200 אלף שעות לימוד, ותקציבי פעולה לקידום אוכלוסיות חלשות נשחקו עד דק. התוצאות לא איחרו לבוא. לראשונה פחתו בשנת תשס"ה שיעורי הזכאות לתעודת בגרות, הביקוש למקצוע ההוראה ירד באופן מדאיג, ותקציב מערכת החינוך קוצץ ב-14%.

דין דומה נגזר גם על מערכת ההשכלה הגבוהה. מושגים כמו "התייעלות" ו"תפוקות" ששימשו לצורך קיצוצים בתקציב משרד החינוך היו מקור השראה לקיצוצים באקדמיה. היחס המספרי בין מספר הסטודנטים למספר אנשי הסגל הבכיר באוניברסיטאות עלה מ-15.3 סטודנטים לאיש סגל בשנות ה-90 ל-25 בתשס"ד, תקציבי מחקר קוצצו, ובשנתיים האחרונות הושתו מגבלות חריפות וחסרות תקדים על מספרי הסטודנטים שרשאים המוסדות לקבל. השנה הנוכחית היתה השנה הראשונה, מאז הקמת המדינה, שבה קטן המספר הכולל של הסטודנטים המתקבלים לשנה א'. למעשה ניתן לטעון, כי היה זה הישג למחברי המסמך שהוגש לממשלת ברק - המלצותיהם הוגשמו במלואן ואף קצת למעלה מכך.

אני נזקק היום לאותו מסמך מכונן משנת 2000 בשל מאמרו של ד"ר דן בן דוד ("חורים בהשכלה", "הארץ" 29.5), הממשיך, למעשה, לספק חומר גלם לחסידי "ההתייעלות" וה"תפוקות". במערכת החינוך יש מקום נרחב להתייעלות ולשיפור כמו בכל ארגון. אך מכאן ועד השתלחות עקבית במערכת באמצעות נתונים סלקטיוויים ומטעים - המרחק רב.

התזה שלפיה ניתן בו-זמנית לקיים מערכת שהיא גם איכותית, גם נגישה לציבור וגם זולה - אינה עומדת במבחן המציאות ובוודאי אינה מוכרת למנהיגי המוסדות להשכלה גבוהה בישראל. האחרונים חווים פרדוקס זה במציאות הבלתי נסבלת של ניהול מוסדותיהם.

דרושה תוכנית דחופה לחילוץ מערכת החינוך ומערכת ההשכלה הגבוהה ממצוקותיהן. טוב יהיה אם מאמץ זה ייעשה אגב גילוי אחריות וזהירות גם מצדם של "מומחים". לכותבי ההמלצות לממשלה היה פרק זמן של שש שנים לעמוד על השימוש המסוכן שנעשה בהמלצותיהם. על כגון אלה נאמר "חכמים (כלכלנים) היזהרו בדבריכם".

הכותב הוא מרצה באוניברסיטת תל אביב. בעבר היה סגן המנהל הכללי של משרד החינוך לנושאי תכנון

כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
סגור חלון