 |
|
|
|
|
| יושרה
חינוכית - שיעור שני |
|
| מאת דן
בן-דוד |
|
| יש
להפסיק להיתמם: החינוך בישראל הוא הגרוע בעולם המערבי, ושום
תרגיל סטטיסטי לא ישנה זאת |
|
|
אין תרגום
מדויק בשפה העברית לביטוי "they just don't get it". "הם אינם
מבינים-קולטים-מפנימים את מהות הבעיה" הוא הקרוב ביותר. במקרה
הטוב, זו התכונה המאפיינת את קברניטי החינוך במדינה, השרה לימור
לבנת והמנכ"לית רונית תירוש.
את השיעור הראשון ביושרה
ציבורית הן נתנו במסיבת העיתונאים שבה הודיעו, כי במשמרתן חל
שיפור משמעותי בהישגיהם של תלמידי ישראל במבחני TIMSS האחרונים
במתמטיקה ובמדע. את השיעור השני קיבל הציבור כאשר הגיבו על המאמר
שלי ב"הארץ" מיום 23.12.04.
כפי שנכתב כאן, ההישג התקבל
לאחר שמהמדגם הושמטו 22.5% מהאוכלוסייה (בין היתר, כל אוכלוסיית
החרדים לא נכללה במדגם). בתגובה אמרה תירוש, בראיון עם רפי רשף
בגלי צה"ל: "לא טרח הדוקטור... לבדוק אם הנתונים שיש בידיו הם
נכונים. האם הטענות שלו נכונות? ובכן, הן מופרכות לחלוטין". רשף:
"הוציאו 22.5%?" תירוש: "ממש לא. הוציאו 15%, ואגב, הנתונים
המדויקים לא בידי".
אם כן, אולי הגיע הזמן שהנתונים
המדויקים יגיעו לידי מנכ"לית משרד החינוך קודם שהיא מגיבה ברדיו.
הם נמצאים בעמוד 352 בדו"ח המתמטיקה של TIMSS לשנת 2003. שם
כתוב, שישראל השמיטה 22.5% מהאוכלוסייה - לעומת ממוצע של 2.8%
ביתר המדינות שציוניהן פורסמו.
פרופ' רות זוזובסקי,
המתאמת הארצית של מבחני TIMSS לשנת 2003, הגיבה על הטענה בדבר
השמטת 22.5% במאמר ב"הארץ" (ב-29.12.04) שבו כתבה, כי "לא חל
שינוי בין 1999 ל-2003 במידת הייצוגיות של המדגם... במלים אחרות,
ישראל לא 'השמיטה' את החרדים כדי לחלץ את עצמה ממקומה הנמוך ולא
'הגדילה את שיעור ההשמטה ב-41%'". אלא שבעמוד 325 בדו"ח המתמטיקה
של TIMSS לשנת 1999 - שיעור השמטה של 16% מופיע רק ליד שמה של
ישראל.
מחוץ למערכת החינוך מקובל לחשב שינוי מ-16 ל-22.5
כגידול של 41% בשיעור ההשמטה. היות שלא חל גידול דומה אף לא באחת
מהאוכלוסיות הרלוונטיות - חרדים, עולים וכדומה - כדאי שיפסיקו שם
להתחמק מהשאלה החשובה הראשונה: מדוע גדל שיעור
ההשמטה?
תירוש וזוזובסקי אינן מבינות על מה כל המהומה.
כפי שכותבת זוזובסקי, הרי "בישראל אוכלוסיית היעד הרצויה של
מחקרי TIMSS היא כל תלמידי כיתה ח' בחינוך הרגיל, שלומדים את
תוכנית הלימודים הרשמית במלואה (במתמטיקה ובמדעים)".
זו
בדיוק הבעיה. הסוגיה החשובה השנייה אינה אם התוצאות משקפות את
המדגם שנבחר, אלא העובדה, שהמדגם אינו משקף את האוכלוסייה
הישראלית. איזו מין תשובה היא זו, שתלמידים אינם לומדים את מה
שהם צריכים, ולכן הם אינם חלק מן המדגם? עצם העובדה שאיש לא חייב
אותם ללמוד תוכנית ליבה ממלכתית מסודרת, היא היא מהות הבעיה
(וההסכם הקואליציוני הקורם עור וגידים בימים אלה אינו מעיד על
הפנמה ממלכתית כלשהי של חומרתה). אין זה מקרי, שבהעדר הידע
הנדרש, הם גדלים לחיים של אבטלה ועוני מפני שאין בידיהם הכלים
הנדרשים להתמודד בשוק עבודה תחרותי ומודרני.
יש להפסיק
להיתמם ולחדול מהסטת הדיון מן העיקר. עד שיוכח אחרת על ידי מדגם
כלל-ארצי המייצג את כל ילדי המדינה, החינוך שניתן בישראל הוא
הגרוע בעולם המערבי, ושום תרגיל סטטיסטי אינו יכול לשנות זאת.
העובדה שמספר המתגייסים שנולדו בארץ היודעים לקרוא ברמה מספקת
ירד מ-60% לפני 15 שנה ל-32% בלבד ב-2003 היתה צריכה להדליק את
כל הנורות האדומות במשרד החינוך ביחס למהימנות התוצאות החריגות
של מבחן ה-TIMSS שהועבר ב-2003.
לא ברור, אם הרצון להתפאר
בהישגים משקף את מידת חוסר המקצועיות, או את מידת העדר היושרה
בצמרת משרד החינוך. כך או כך, סיבה לשמחה גדולה אין פה - וודאי
הוא, כי רק ילדינו ישלמו את מחיר שתי התופעות. האחריות לשימוש
המטעה בתוצאות המבחן אינה של פרופ' זוזובסקי, אלא של שרת החינוך.
הגיע הזמן, שלבנת תתייצב מול העם ותנסה להסביר בעצמה את מה שלא
ניתן לתרץ.
יש כאן שיעור חשוב לוועדת דוברת בעניין הצורך
להרחיק עד כמה שאפשר את רשות המדידה וההערכה המתוכננת, שהיא חלק
מרכזי מהרפורמה המוצעת, מבעלי האינטרסים הנמצאים במשרד
החינוך.
ד"ר בן-דוד הוא מרצה לכלכלה בחוג למדיניות
ציבורית באוניברסיטת תל אביב
|
|
|
| |
